מסופר על אב ובנו העומד לחגוג בר מצווה אשר באו לקבל את ברכת הרבי מליובאוויטש לרגל המעמד. הנער שהיה ממש מספר ימים לפני חגיגת בר המצווה שלו עמד נרגש לקראת ברכת הרבי. הרבי מליובאוויטש קיבל אותם במאור פנים, לחץ את ידם בחום ובירך אותם מכל הלב.
לאחר מכן, פנה הרבי אל הנער המתרגש ושאל אותו שאלה לא צפויה:
"האם אתה חובב בייסבול?"
הנער הנהן לחיוב, וענה "מי בארצות הברית לא אוהב את משחק בייסבול?" המשיך הרבי ושאל: "איזו קבוצה אתה אוהד?",
וכמו ילד ניו-יורקי טיפוסי התשובה היתה - "היאנקיז". "האם אביך לוקח אותך לצפות במשחקים של היאנקיז?", שאל הרבי.
והנער השיב: "כן! בחודש שעבר צפינו יחד במשחק באצטדיון הענק של הקבוצה, "יאנקיז סטודיום".
המשיך הילד, ושיתף את הרבי מחוויותיו במשחק:"אבל האמת היא, שהמשחק היה מאכזב... "היאנקיז" שיחקו חלש, והגיעו לפיגור רציני מול הקבוצה היריבה, בשלב מסויים אבא ואני עזבנו מאוכזבים באמצע המשחק".
"רגע", המשיך ושאל הרבי, "וכשאתה ואביך עזבתם את האצטדיון, האם גם השחקנים נטשו את המשחק באמצע?".
"מה פתאום", ענה הילד. "אנחנו, הצופים, איננו חלק מהמשחק. ואנחנו יכולים לעזוב מתי שאנו רוצים. לעומת זאת השחקנים הם חלק מהמשחק, והם חייבים להמשיך ולהיאבק עד הרגע האחרון כדי לנצח ולהשיג את המטרה".
לרגע הזה חיכה הרבי...
ואז אמר לילד בחיוך: "כעת אתה מתחיל את החיים כנער בוגר,עליך לזכור את המסר שאתה עצמך הצגת בדיוק לפני רגע. ביהדות אין צופים מהצד, וכל אחד ואחד הוא שחקן. כל אדם קיבל מהקדוש ברוך הוא שליחות אישית וייחודית המיועדת אך רק לו, ורק הוא יכול לבצע אותה הכי טוב שאפשר.
בכל רגע עומדת בפניך אפשרויות הבחירה האם להיות 'צופה' או לרדת למגרש ולהיות 'שחקן פעיל' ולבצע את התפקיד הכי טוב שאפשר, הֶיֵה שחקן!".