בשנת 1995, הגיע הכנר יצחק פרלמן לנגן בקונצרט במרכז לינקולן בניו-יורק. כל מי שראה פעם קונצרט של יצחק פרלמן יודע שהעלייה על הבמה אינה דבר של מה בכך עבורו. בהיותו ילד בגיל ארבע, חלה פרלמן במחלת הפוליו מחלה שפגעה ברגליו, ועד היום הוא נעזר בקביים ומנגן כמובן בישיבה.
במופע המדובר ,כל הקהל ראה איך פרלמן עלה על הבמה וצעד לרוחבה באטיות, פוסע צעד אחר צעד, ניכר על פניו כאב ההליכה והמאמץ, אך מראהו מלא הדר, הוא הגיע לכיסאו והתיישב. הניח את הקביים על הרצפה לצידו, שחרר אבזמים וחגורות האוחזות את רגליו, קיפל את רגל אחת ואת השנייה פשט קדימה, ואז את כינורו והניד בראשו למנצח כמסמן לו שהוא מוכן.
קהל הצופים כבר היה מורגל לטקס וכיבד מאד את הכנר. כולם שמרו על שקט והמתינו כשהוא חצה באיטיות את הבמה, התיישב, וסיים את הכנותיו.
אבל בפעם הזו… משהו לא התנהל כשורה. פרלמן הספיק לנגן רק כמה תיבות… ואז … פתאום ניתק אחד המיתרים של כינורו. ניתן היה לשמוע את קול פקיעת המיתר בכל רחבי האולם – לכולם היה ברור מה על פרלמן לעשות.
כולם ציפו שיקום, יחבר מחדש את הרצועות לרגליו, ירים את קביו וילך באיטיות כל הדרך חזרה אל מאחורי הקלעים כדי להחליף מיתר או לקחת כינור אחר.
אך פרלמן…? פרלמן עצם את עיניו, המתין מעט… ואז סימן למנצח להתחיל מחדש.
התזמורת החלה שוב לנגן ופרלמן החל לנגן בדיוק מהנקודה שבה פקע מיתרו. הוא ניגן בעוצמה ובתשוקה ובבהירות כזו כפי שהם לא שמעו זאת אף פעם קודם. כולם ידעו כמובן שזה בלתי אפשרי לנגן יצירה סימפונית מלאה שכזו בשלושה מיתרים במקום ארבעה, אבל באותו הערב יצחק פרלמן סרב לדעת את מה שכולנו ידענו כל כך בבטחה.
אפשר היה לשמוע ולראות כיצד הוא משנה ומווסת וממש מלחין מחדש את היצירה, והכל בראשו. בשלב מסוים זה היה נשמע כאילו והוא כוונן את המיתרים כדי לקבל מהם צלילים חדשים ומסוים שהם לא ידעו להשמיע בעבר.
כשהוא סיים השתרר שקט באולם, ואז פרץ מרעיש של מחיאות כפיים עלה מכל פינות האודיטוריום. כל הקעל נעמד צעק והריע, מנסה להעביר לפרלמן בכל צורה אפשרית את הערכתו למה שהוא עשה.
פרלמן חייך, ניגב את הזיעה ממצחו והרים את הקשת של כינורו כדי להסות את הקהל.
"אתם יודעים," הוא אמר בקול מהורהר ושקט כשהשתתקנו: "לפעמים זו המשימה של האמן למצוא כמה מוזיקה הוא יודע עדיין להפיק… ממה שנשאר…
פעמים רבות אנו נוטים לחשוב שהיכולת האישית שלנו הגיעה לסף המיצוי שלה כי כך הורגלנו .
בפועל ,אם נסתכל פנימה ונפרוץ את תקרת הזכוכית מעלינו נופתע לראות שהיכולת שלנו יכולה להגיע לגבהים ולמקומות שלא חשבנו עליהם .
רוצים לפרוץ גבולות?
רוצים לנפץ את תקרת הזכוכית?
מוזמנים ליצור איתי קשר
אפרת אורן - אימון אישי
050-3555585
האימון יתקיים ברחובות או במרכז שפירא (בין קרית מלאכי ואשקלון)
#אימון_אישי, #אימון_אישי_לחיים #ניפוץ_תקרת_זכוכית #אפרת_אורן_אימון_אישי #אימון_אישי_ברחובות #אימון_אישי_בקרית_מלאכי
אימון אישי , אימון אישי לחיים , תקרת זכוכית ניפוץ תקרת זכוכית , אפרת אורן אימון אישי , אימון אישי ברחובות, אימון אישי בראשון לציון , אימון אישי בנס ציונה , אימון אישי בגדרה , אימון אישי בשפלה, אימון אישי להצלחה, אימון אישי בקרית מלאכי , אימון אישי באשקלון