סיפור הפיל והיתד - אימון אישי

חורחה בוקאי

סיפור היתד והפיל

כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס.

במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל.

במשך ההופעה הציג היצור הענקי את כישוריו.

 

בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.

למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.

 

התעלומה היתה ברורה וגלויה לעין: מה מחזיק אותו שם?

כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.

 

שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה צריך בכלל לקשור אותו?

לא זכור לי שקבלתי תשובה הגיונית.

עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד...

לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה:  "הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאוד"

 

עצמתי את עיניי ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד...

אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל להשתחרר, אבל לשווא! היתד היתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים, כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.

 

עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון, שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.

 

מוסר השכל ....

הפיל הגדול והחזק הזה שאנחנו רואים בקרקס, לא בורח – כי הוא מאמין שהוא לא יכול. הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. 

 

הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו, הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש...

 

כמה מאיתנו היו קשורים ליתד כזו בחייהם ובחרו לוותר ולא לנסות יותר?

הגישה שלנו יוצרת מציאות עבורנו שיכולה להיות מקדמת או מעכבת עבורנו אז במה אתם בוחרים ?